אחרי שתי ירידות ליגה בשנתיים, נראה שהפועל חדרה חוזרת לשחק. אבל זה לא מספיק.
כאוהד שמגיע לכל משחק, התגעגעתי לניצחונות, גם לקטנים. להתרגשות של גול, ולחגיגות הניצחון עם אותם אנשים ביציע שידעו גם הפסדים רבים. אבל התחושה ביציע היא שזה לא מספיק.
מאז שעלתה לליגת העל בעונת 2017/18, הפועל חדרה לא קמה ויצאה בהצהרה שהיא רוצה להגיע ליעד מסוים. היעד היה תמיד ״לא לרדת ליגה״, יעד שלא מאפשר לחלום, לשאוף ולתת לאוהדים תקווה.
לדעתי, זו אחת הסיבות שרבים מהאוהדים כבר לא מגיעים. חוסר השאפתנות של המועדון מרחיק אנשים טובים, שהם חלק לא קטן ממשפחת הפועל חדרה.
מכאן אני קורא לבעלי המועדון, איתי בן זאב, ולמנכ״ל המועדון, אסי קוטין: תעשו צעד שלא נעשה כאן עשור. תשאפו, תעזו, ותצליחו.
שו שה שולמית, חדרה ללאומית!




