מי שזוכר את חדרה של לפני עשור ויותר, זוכר עיר שניסתה — ולפעמים גם הצליחה — להציע לתושביה הצעירים סיבה להישאר בעיר אחרי השעה 21:00. שידורי מונדיאל ויורו על מסכי ענק בכיכר, פסטיבל בירה תוסס, פסטיבל אביב, פסטיבל שבועות — אירועים שנתנו לחדרה טעם של עיר חיה. חלק מהקרדיט שייך לחברי מועצה שלקחו את הנושא על עצמם, ובראשם שי ברכה, שלא בהכרח התיימר לייצג את הדור הצעיר, אבל בפועל עשה מספר דברים טובים ומוחשיים בתחום האירועים והתרבות. מנגד, היו גם כאלה שהתיימרו לייצג צעירים אבל לא סיפקו את הסחורה — כמו אמיר ימין, שהבטיח הרבה והוציא מעט.
ומה קורה היום? כמעט כלום
בשנים האחרונות, הפסטיבלים נעלמו מהנוף העירוני. לא בגלל שאין תקציב, ולא בגלל שאין ביקוש — אלא כנראה בגלל שאף אחד לא באמת מוביל את העניין. וזה מוזר, כי דווקא במועצת העיר הנוכחית יושבים חברי מועצה צעירים לא מעטים, כאלה שמצפים מהם לשים את חיי התרבות והלילה בראש סדר העדיפויות.
האצבע מצביעה
שני שמות בולטים עולים בהקשר הזה. איב יעקובוביסקי, שמחזיק בתיק הצעירים וחיבור למועצה, הוא האדם שמטבע תפקידו אמור להוביל בדיוק את הנושאים האלה. ויניב דרי, שמחזיק בתיק הפנאי של העיר, ושאכן מציג פעילות יפה במספר קטגוריות — אבל בכל הקשור לפסטיבלים, אירועי תרבות לצעירים וחיי לילה? נכשל בגדול.
וזה לא שאין כסף. תקציבי היחצ"נות של העירייה מטורפים, הקמפיינים רצים, התמונות מפוזרות ברשתות — אבל בשטח? אין פסטיבל בירה, אין שידורי טורנירים, אין פסטיבל אביב, אין כמעט כלום שנותן לצעיר בחדרה סיבה לצאת מהבית בערב ולהרגיש שהוא גר בעיר שחיה.
חדרה מפסידה את הצעירים
עיר בלי חיי תרבות ופנאי לצעירים היא עיר שמפסידה אותם — לתל אביב, לחיפה, לכל מקום אחר. ואם יש כבר חברי מועצה צעירים עם תיקים רלוונטיים, אולי הגיע הזמן שמישהו ידרוש מהם לעשות את מה שנעשה כאן פעם — ואפילו טוב יותר.
